בסוגיית אמונת חכמים
ע"פ
מיקוד תשע"ג
1.
משמעות איסור התורה: "לא תוסף... לא
תגרע..."
ריה"ל: ציווי זה נאמר להמון העם ולא לחכמים,
אשר שואבים את סמכותם מהמסורת הנבואית ומההשראה האלוקית,
ולכן דבריהם שקולים
לדברי תורה ואין הם נחשבים כתוספת לתורה.
מהר"ל: בציווי התורה: "לא תוסיפו"- אין
הכוונה להוספת מצווה מסוימת, שהרי אז לא ניתן היה לתקן את ימי הפורים.
וכן בציווי התורה: "לא
תגרעו"- אין הכוונה לגריעת מצווה מסוימת, שהרי זהו "ביטול"
ולא "גירעון".
אלא, כוונת התורה בצוותה: "לא
תוסיפו"- לא להוסיף על שיעור המצווה עצמה [לדוג':5 פרשיות בתפילין
במקום 4].
וכוונת התורה בצוותה: "לא
תגרעו"- לא לגרוע משיעור המצווה עצמה [לדוג':3 ציציות במקום 4].
2.
נבואה והלכה
ריה"ל: לנביא- יש
יכולת לפסוק הלכה בכוח נבואי.
רמב"ם:
לנביא אין יכולת לפסוק הלכה בכוח נבואי, ולכן אין לו כל עדיפות על
פני החכם בפסיקת ההלכה, כמו שנאמר: "לא
בשמים
היא". לפיכך קובע הרמב"ם שבענייני הלכה "לא הפנה אותנו ה' אל
הנביאים, אלא הפנה אותנו אל
החכמים בעלי
הסברא וההקש". לפיכך, אם יאמר נביא שדין מסוים מן התורה נמסר לו בדרך הנבואה,
הרי הוא
נביא שקר גם
אם דין זה מופיע בתורה. לנביא יש רק יתרון אחד בענייני הלכה: הוא יכול לשנות דבר
מהתורה
בהוראת שעה
(פרט לאיסור עבודה זרה), "אבל בעיון ובהקש ובהתבוננות בתורה הרי הוא כשאר
החכמים הדומים
לו שאינם
נביאים".
3.
האם חכמי ישראל עלולים לטעות
ריה"ל: לא יתכן
שחז"ל טועים בגלל מספרם הרב, בגלל חוכמתם הרבה ובגלל הסיוע
הנבואי לו זכו.
רמב"ן: אין לחשוש שמא חכמי ישראל טועים משום ש"רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו".
כלומר, יש להם סיוע משמים שלא
יגרמו לטעות.
החינוך: מצוה
לשמוע בקול חכמי ישראל גם במקרה שהם טועים, על מנת לשמור על אחדות התורה
והעם: "שאפילו
יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים -
אין ראוי לנו לחלוק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחת
ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטובה
תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת
וחילוק לב העם
והפסד האומה לגמרי".
4.
סוגי הלכות בתורה שבעל פה
רמב"ם: בתורה שבע"פ
קיימים 5 סוגי הלכות:
1] "הפירושים
המקובלים" ממשה רבנו: ניתן ללומדם ברמז מפסוק, או מסברא. ואין
בהם כל מחלוקת.
2] "הלכה
למשה מסיני": אין להם ראיה כלשהי, אך גם בהם אין כל מחלוקת.
3] דינים הנלמדים
בהיקש וסברא: יכולה להיות בהם מחלוקת. ההכרעה
בהם היא ע"פ רוב הדעות.
4] גזרות נביאים
וחכמים: מטרתן לעשות סייג וגדר לתורה. יכולה
להיות בהן מחלוקת. כאשר מסכימים כל החכמים
על גזירה
מסוימת, או שהיא כבר פשטה והתקבלה- אין אפשרות לחלוק עליה [אפילו נביאים].
5] תקנות ומנהגים: אסור לעבור עליהם, "הואיל והסכימה עליהם כל האומה". ישנן
תקנות מתקופת משה רבנו,
וישנן תקנות
מתקופת המשנה והתלמוד.
מהר"ל:
ישנם 4 סוגים של מצוות מדרבנן:
1] "דברי סופרים" (- "פירושים מקובלים"
ו"הלכה למשה מסיני" בלשון הרמב"ם): פירוש חכמים למצוות התורה.
2] מצוות מדרבנן, עם "אסמכתא"
מהתורה: מצוות שחכמים קבעו, יש ראיה ממשית
מהתורה, ולא רק בדרך מליצה.
3]
מצוות מדרבנן, שהן "גדר וסייג" לתורה: מצוות שנועדו להרחיק את האדם מעבירה על מצווה מהתורה.
4] מצוות מדרבנן, שהתווספו במהלך
הדורות. מצוות שחכמים הוסיפו מדעתם. לדוג': נר
חנוכה.
5.
מחלוקות הלל ושמאי
רמב"ם: בין
הלל לשמאי- היו מעט מאוד מחלוקות. כיוון שהיו שווים
"בתבונה ובעיון ובידיעת העיקרים...".
בין תלמידי הלל לתלמידי שמאי- היו מחלוקות
רבות. כיוון שנתמעטה שקידתם ונחלשה סברתם, בהשוואה לרבותיהם.
מהר"ל: ביחס למחלוקות בין בית הלל לבין בית שמאי, נאמר: "אלו
ואלו דברי אלוקים חיים", כיוון שהם היוו את נקודת
המחלוקת
ההלכתית הראשונה בשלשלת הדורות, והרי לא ייתכן מבחינה רוחנית, לעבור ממצב
עליון של הסכמה
ואי-מחלוקת, למצב קיצוני שבו קיימת
מחלוקת, כאשר צד אחד טעמו מסתבר, וצד אחר טועה לגמרי. לכן, הייתה
מחויבת להיות הדרגתיות מסוימת,
ל"שלב מעבר" שבו שני הצדדים הם "דברי אלוקים חיים",
ורק אח"כ יש מחלוקות
אחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה